OpenOfficeVsMellel

מלל מול אופן-אופיס

מאחר וכותב דף זה הוא אחד מבעליה של רדלקס, יצרנית מלל, נא להתייחס לדברים בהתאם -- במידה של הסתייגות

  1. מלל מול אופן-אופיס
    1. הבדלים בסיסיים
    2. אי בודד מול שילוב
    3. חיקוי מול חדשנות
    4. חלונות מול מקינטוש
    5. ועברית...
  2. דיון
    1. על X11

הבדלים בסיסיים

אופן-אופיס

אופן-אופיס (מכאן ואילך, א"א) היא ערכת תוכנות משרדית הכוללת תוכנת מצגות, תוכנת איור, גליון נתונים וכן מעבד תמלילים. לערכה גרסאות שונות לזני יוניקס שונים וחלונות. בגרסת המקינטוש שלה, א"א מורצת בסביבת X11 שמאפשרת הרצה של תוכנות שהיגרו מעולם היוניקס, ולא כתוכנת מק טבעית. לעניין זה השלכות על תפקודה של התוכנה כפי שיידון מאוחר יותר.

מלל

מלל הוא מעבד תמלילים למערכת-ההפעלה עשר, שנכתב בסביבת "קקאו" למערכת הפעלה זו. מלל הוא מעבד תמלילים נטו, הרץ רק על מערכת ההפעלה עשר. גם לכך השלכות משמעותיות על תפקודה ויכולותיה של התוכנה, כפי שאראה מאוחר יותר.

אי בודד מול שילוב

בהיותה, בפועל, סביבה הרצה בתוך סביבה אחרת א"א פועלת על המק כמו אי בודד: היא אינה מתקשרת באופן מלא עם רוב האלמנטים במערכת ההפעלה וגם אינה מסתמכת עליהם. התקנת פונטים, לדוגמה, צריכה להיעשות אל תוך המערכת הפנימית של א"א משום שזו אינה יכולה להשתמש במגוון הפונטים המותקנים במערכת. א"א גם אינה יכולה להשתמש בצורה יעילה ומלאה בשירותי מערכת אחרים כמו "שירותים" או העדפות המערכת וכאשר יש הכרח בתקשור (למשל, בגישה למערכת הקבצים, הוא קיים באופן חלקי.

לעומת חסרונות גדולים אלו, עומד לזכות א"א יתרון פוטנציאלי גדול בכך שהיא אינה תלויה במערכת ויכולה ליישם תמיכה עצמאית ומשופרת משלה לתכונות שונות שאינן נתמכות במערכת. לדוגמה, תמיכה בעברית.

מלל היא כמעט המקרה ההפוך: תוכנה "טבעית" במערכת ההפעלה עשר הקשורה בטבורה לשירותי המערכת השונים. היתרונות הנודעים למלל בשל כך זהים לחסרונות המקבילים של א"א כאן, וכך גם החסרונות. מלל, לדוגמה, כבולה ליכולות ומגבלות מערכת הקבצים, השירותים או ההעדפות של המערכת ורק לעתים נדירות ורחוקות חורגת מהן.

החריג היחידי לכלל זה הוא מנוע המלל: כמו א"א, גם מלל מסתמכת על מנוע מלל משלה לצורך עיבוד תמלילים, ומשתמשת ביכולות המלל של מערכת ההפעלה עשר כמעט אך ורק לצורך ציור המלל הסופי על המסך. דמיון זה בין התוכנות משמעותו שמלל, ממש כמו א"א, יכולה ליישם תכונות שאינן נתמכות במערכת. ושוב, הדוגמה המתבקשת היא עבודה בעברית.

חיקוי מול חדשנות

א"א נבנתה מיומה הראשון כחיקוי של ערכת תוכנות המשרד של מיקרוסופט (אופיס). זו הייתה המטרה שעמדה לנגד עיניה של החברה הגרמנית שפיתחה אותה באמצע שנות התשעים, וזו גם המטרה שהציבה לעצמה סאן והמפתחים בקוד חופשי שלה. משמעות הדבר היא שתכונותיה, מראה, אופן תפקודה, מבנה קבציה, יתרונותיה וחסרונותיה של א"א -- כולם קשורים בטבורם ליתרונות והחסרונות של אופיס.

לצמידות לאופיס שני יתרונות גדולים מבחינת א"א: תאימות מרבית בתבנית הקובץ, והיכולת למנף את ההכרות המוקדמת שיש למשתמשים רבים עם אופיס. לתאימות במבנה הקובץ יש יתרון גדול בסביבה בה נדרשים להעביר, לקרוא ולכתוב קובצי וורד או אקסל בתכיפות רבה. להיכרות המוקדמת שיש לרבים עם אופיס יתרון משמעותי כאשר מבקשים "להעביר את המשרד" לשימוש בתוכנה אחרת.

החסרון הגדול של היותה של א"א חיקוי-אופיס הוא בכך שהיא מחקה גם את השגיאות, הבעיות והפגמים בערכה של מיקרוסופט. שני העיקריים בהם ביחס לוורד הם:

  1. תפישה בסיסית מיושנת: וורד בנויה סביב תפישת עיבוד תמלילים שגובשה בשנות השמונים וגילה ניכר בה. דוגמה טיפוסית היא העובדה שמבנהו של המסמך נקבע בהתאם לשימוש או אי-שימוש בשורה של סגנונות מוגדרים מראש, שלא ניתן לשנותם. לדוגמה, חלק ראשי במסמך יהיה חלק שבראשו מוצב סגנון הפסקה heading 1 ואף אחר בלתו. ובהיפוך, ניתן לקחת כל פיסה של מלל, לסמנה ולהחיל עליה את סגנון heading 2 ומהותה מבחינה מבנית תשתנה. על פניו, הרעיון נשמע לא רע. הבעיה מתחילה כאשר רוצים להשתמש ברכיב מבנה שעליו לא חשבו מראש במיקרוסופט/סאן/א"א, או כאשר רוצים להשתמש בו באופן אחר מזה שחשבו עליו מראש. כמה דוגמאות מעשיות. נאמר שאתם רוצים לכתוב כותרת קטנה יחסית, שאמורה להתחיל בשורה נפרדת, אך אחריה אתם רוצים להוסיף מלל רגיל שלא ייחשב חלק מהכותרת. בוורד ובא"א דבר כזה הוא בלתי אפשרי. כל מה שנכנס בפסקת הכותרת הוא חלק מהכותרת. אם שיניתם את מראה המלל באופן ידני, הוא נותר עדיין חלק מהכותרת. אם שיניתם אותו באמצעות בחירת סגנון מלל רגיל, הוא יהפוך למלל רגיל מבחינה מבנית. או, לדוגמה, נאמר שאתם רוצים להשתמש בכיתוביות מסוג חדש ולהשתמש בהן בסגנון שאינו סגנון הכיתובית שהוכן מראש. בא"א וגם בוורד זה אינו אפשרי כלל (וורד מאפשרת יצירת כיתוביות מסוג חדש, אך מתעקשת להחיל עליהן את הסגנון הרגיל שלה). דוגמה שלישית: נאמר שאתם משתמשים בסגנון כותרת 1 ואחריו בסגנון רגיל. אם תציבו את הסמן בתחילת שורת הסגנון הרגיל ותלחצו על מקש רווח לאחור, תגלו כי הסגנון הרגיל הפך לכותרת 1 (בוורד) או שכותרת 1 הפכה לסגנון רגיל (א"א). וכמובן, גם מבנה המסמך שלכם השתנה בעקבות זאת. הסיבה לכך היא שבשתי התוכנות הסגנון "ממוסגר" באמצעות תווים סמויים. ברגע שמחקתם את התו, אפילו בטעות, שיניתם את מבנה המסמך.

  2. יכולת מוגבלת להוספת תכונות: בגלל שהיא כפותה למבנה המסמך ולתפישות של אופיס, א"א מוגבלת ביכולת הוספת תכונות חדשות שאינן מוכרות בוורד או הסותרות את התפישה שביסודו. אם מסתכלים לאחור, אפשר לומר שברגע שוורד הצליחה להגיע לשוויון תכונות עם וורד-פרפקט, אי שם באמצע שנות התשעים, פיתוח התוכנה כמעט והופסק. מאז ועד היום כמעט כל התכונות שנוספו היו בדמות רכיבים חדשים "מסביב" ולא שינויים ושיפורים (נחוצים) בעבודה הבסיסית שלה. א"א, בהתאם, אינה מתעדכנת אף היא, לבד מבשיוף והשלמה של החיקוי של וורד.

מלל היא מקרה אחר לגמרי, בכל המובנים. כתוכנה שנהגתה ונולדה במאה העשרים ואחת, מבוססת מלל על תפישות עדכניות ומתוחכמות יותר של עיבוד תמלילים. מאחר והיא אינה כבולה למבנה המעופש מזוקן של וורד, ניתן להוסיף לה בקלות רבה הרבה יותר תכונות ועדכונים. לדוגמה, מלל משתמשת בסגנונות פסקה ותו, ממש כמו א"א או וורד, אך סגנונות אלו משמשים לשינוי המראה של המלל, לא לקביעת מהותו. החלקים השונים במסמך והפריטים השונים בו (כמו כיתוביות, למשל) מסומנים באמצעות עצמים. מבנה זה מאפשר, למשל, להחיל שני סגנונות על חלקים שונים של הכותרת (לדוגמה, המספור שלה והכותרת עצמה) בלי שהדבר ישנה את מיקומה בהירארכיה של הקובץ, ובלי שהדבר יפריע להשתמש בסגנון אחר לגמרי בהמשך הפסקה. המבנה העדכני יותר של מלל מאפשר לה גם לשלב באופן מובנה ונוח עצמים לסימון פריטים ביבליוגרפיים, כיתוביות, או מיספור, ולהציע תכונות חדשניות כמו "זרמי הערות", קביעות גמישות של מספור, סגנון עמוד, ועוד.

המגרעת הגדולה של גישה זו של מלל היא מגבלות מסוימות בתאימות לתבניות הקובץ של וורד. במלים אחרות, מלל צריכה להתאמץ במקום בו תוכנות אחרות אינן צריכות להתאמץ.

חלונות מול מקינטוש

כל מי שיפתח את א"א יבין. התוכנה היא תוכנת חלונות, חושבת חלונות ומתנהגת חלונות. כן, אני יודע, מייד יהיו כאלו שיקפצו ויגידו "מה פתאום, מדובר ביוניקס/לינוקס/שמינוקס." (סולאריס שמולאריס, אם כבר -- ש.א.) שיגידו. זאת עדיין תוכנת חלונות, עם קונספציות של חלונות וגישה חלונאית: שימוש במקש קונטרול במקום תפוח, תפריטי קומבו מצאת החמה עד צאת הנשמה, תפריטי תוכנה על כל מסמך, ניווט תפריטים עקום כמו בחלונות, מליון איקונים גמדים, 68 פאנלים של העדפות (ספרתי!), לפחות ארבעה כפתורים בתחתית כל תיבת-שיח, כפתורי אשר ובטל הפוכים, מיקוד על כפתורים כדי להכניס אותך לבלבלה, וכן הלאה מטעמים ומחמדים. רוצים דוגמית? קחו למשל את תכונת "ספירת מלים." תכונה זו היא עניין בסיסי לחלוטין בכל מעבד תמלילים ומאפשרת למנות את המלים, התווים, השורות והפסקאות במסמך כולו ובבחירה. פלטת סטטיסטיקה במלל מציעה אפשרויות אלו ומונה את הנתונים השונים תוך כדי הקלדה. בא"א, לעומת זאת, כרוכה בדיקת מספר המלים בפתיחת לשונית בתוך תיבת שיח מפלצתית, משתקת את העבודה, לא מאפשרת ספירת מלים בבחירה וכבונוס, כוללת כפתור "עדכן" משום שא"א אינה מסוגלת למנות את מספר השורות בעצמה וזקוקה ללחיצתכם לביצוע הפעולה. ומחייבת אותך ללחוץ על כפתור לשם כך. לקינוח ולבידור אישי, יש גם טעות תכנות משעשעת: טלו את תיבת השיח וגררו אותה הצידה כך שכפתור "עדכן" יוסתר. הקליקו בשטח המסמך כדי שתיבת השיח תרעד וגררו אותה חזרה פנימה. שמתם לב מה קרה ל"עדכן"?

כמובן שיש אנשים שאוהבים את זה. יש אנשים שחושבים שגם סיוד זו חוויה. עבור משתמש מק ממוצע, מדובר בסיוט מעופף. מלל היא כמובן תוכנת מקינטוש בליבה ובנשמתה, וחשוב יותר: בצורתה ובהתנהגותה. אני לא חושב שיש הרבה טעם להכביר דיבור בנושא. מקיסט ידע להעריך. מי שלא, לא.

ועברית...

אוקי, החרטא כבודה במקומו מונח, אבל מה שמעניין את רובנו באמת זו השאלה: איך זה עובד בעברית? איך מלל עובדת בעברית בהשוואה לא"א ולהיפך? לתועלת העניין, הכנתי השוואה קטנה.


דיון

על X11

X-Windows הוא בראש ובראשונה פרוטוקול, המתאר כיצד ישומים (תוכנת הלקוח) יכולים להציג פלט בחלונות על תחנת-עבודה מקומית או מרוחקת (השרת), ולקבל קלט מאותו שרת. (המינוח כאן קצת מבלבל -- השרת הוא זה שרץ על תחנת העבודה המקומית, והיישומים עצמם, שלא בהכרח רצים על אותו מחשב, הם הלקוח).

יש מימושים של X11 (הגרסה העדכנית של הפרוטוקול) לכמעט כל מערכת הפעלה, וגם שניים בולטים ל-Mac OS X (הראשון הוא X11.app שמופץ על ידי אפל, והשני הוא XDarwin. שניהם מבוססים על [WWW] http://www.xfree86.org) שיחודם בכך שהם מציירים את חלונותיהם על שולחן העבודה של המערכת (ולא במקומו, מה שידוע כ-rootless X), ומשתמשים בפונקציות של שרת החלונות של Mac OS X (כולל האצת OpenGL/Quartz Extreme, כשזה מתאפשר) במקום לצייר ישירות אל כרטיס המסך.

זהו אינו אמולטור, ועל מערכות מואצות (Quartz Extreme) הוא אינו איטי בהרבה לעומת מימוש ישיר של X11.

אני תוהה אם המקום המתאים לדף הזה (במיוחד עם מחברו הנוכחי) הוא לא באתר מלל -- ש.א.

דווקא מאד מעניין לקרוא מנקודת המבט של יוצר התוכנה. כל עוד ברור מיהו הכותב אין כאן שום בעייה. אם יש לך תפיסה שונה לחלוטין של הנושא, אני מציע שתפרט אותה כאן, בהמשך לדבריו של אורי. אם אתה חושב שצריך לכך דף שלם, פתח לך דף חדש וקשר אותו לדף הזה.

לגבי תיקוני טעויות - עדיף לתקן מאשר להוסיף פרק "תיקון שגיאות". הכותב תמיד יכול לראות את השינוי שעשית בהסטוריה של שינויים של הדף, ואת הקורא זה לא מעניין לקרוא סעיף כמו תיקון שגיאות. אנחנו לא רוצים שזה יהפך לגבב של תגובות והתנצחות כפי זה קורה בפורומים. לכן תיקנתי את דברי אורי בנוגע ל-X11 בהתאם להסבר שלך (תיקנתי גם בשקט 2 טעויות כתיב במה שאתה כתבת).

הפרטיים הטכניים על X11 לא רלוונטיים לנושא הדף ולכן מוטב להעביר את ההסבר על X11 לדף משלו - יש כבר דף כזה במקמק - XOnMac. -- NirSoffer 2004-06-02 00:18:34

הצעתי ניסוח חדש לניסוח הפסקה הראשונה ואפשר להשתמש בו (או לא):

כאמור, נראה לי שהסבר על סביבת X11 משיח את הדעת מעניין שבו אנו עוסקים כאן, למעט עניין האיטיות שראוי לשלב בפרטי הדיון. -- NirSoffer 2004-06-02 01:26:10

להשכלה כללית: X איננה מספקת מנשק אחיד -- זה תפקידו של toolkit שיושב מעליה. (צריך לזכור שכש-X תוכננה לראשונה, דברים כמו גופנים ווקטוריים או HIG נראו כמו מד"ב). אולי כדאי שאכתוב הסבר מפורט על X11 לעמוד המתאים... -- ש.א.

הפסקה הראשונה כרגע נראית המוצלחת ביותר: הדבר היחיד שעוד מציק לי זה הקביעה ש-OOo איננה תוכנת מק טבעית, וזה אינו נכון: היא איננה משתמשת ב-DisplayServer של Mac OS X, אבל היא אכן הודרה למערכת כנ"ל, ולכן היא תוכנת מק טבעית. אני מניח שזה עניין של פדנטיות וניסוח: מבחינתי, Mac OS X היא יוניקס קצת מוזר עם DisplayServer משלו, ולא אידאולוגיה. כנראה שאני בן הבודדים המחזיקים בדעה כנ"ל... (ותודה) -- ש.א.

בהחלט מדובר ב"אידיאולגיה", ולא רק ב-Display Server. עקרונות הממשק ב-OS X שונים מאוד ממערכות אחרות. כשמשתמש פותח את אופן-אופיס על מק (ונניח שהיה לאופן אופיס "סקין" אקוואי), הוא לא חש שזו תוכנה טבעית לסביבת עבודה שלו (ראה koffice דרך QT/Mac), וזה מה שחשוב. הוא בכלל לא אמור לדעת מה המשמעות של המילה "הידור". למרבה האירוניה, הפיינדר ב-10.3 ולצערי גם מלל, יוצרים לי את אותן תחושות בדיוק... (ודווקא Word X לא...). Mano

מאנו, כשכתבתי שמלל היא תוכנת מק בליבה ובנשמתה התכוונתי לאותם דברים בדיוק שוורד איקס *לא* מיישם: תיבות שיח פשוטות וברורות; שימוש בתוויות במקום איקוניזציה של כל דבר (אבל שימוש באיקונים כאשר הם מתבקשים); לוגיקה של תיבות שיח (בחיים לא תמצא במלל רצף של א. פתח תיבת שיח. ב. הקלק לפתיחת תיבת שיח נוספת מתוכה. ג. לחץ בטל. ד. גם התיבה הקודמת נסגרה. -- תוכל למצוא אותו עשרות פעמים בוורד איקס); המנעות אדוקה מתיבות אזהרה של "אני לא יכול לעשות את זה" במהלך העבודה; המנעות במידת האפשר מתיבות שיח מודליות וכאשר חייבים, בגליון נופל; המנעות מיצירת בקרים חדשים (כמו מפלצת תפריט הקומבו שהוא גם סטפר הנפוצה בוורד); המנעות ככל האפשר משימוש בתיבות קומבו בכלל; מצבי כפתור ברורים ובלי השתנות של כפתור כשעוברים מעליו; שלא לדבר על המפלצת הכפולה: כפתור פעיל שנראה "מנוטרל" עד שעוברים מעליו; המנעות מראש משגיאות ממשק גועליות במיוחד (בוורד איקס, עבור למצב נורמל, תפוס את סמני כניסת השוליים, גרור אותם על פני בקר הטאבים. ראית פעם משהו מגוחך כזה?); המנעות מ"ריבועי הגדלה" מגוחכים (הצץ בשולי בר כפתורים בוורד איקס -- האין זה גועלי?); ובאופן כללי, תכנות קצת יותר סולידי.

שתי דוגמאות קטנות: א. בצע את הניסוי הבא: בתפריט הסגנון בפלטת "פונט" בוורד איקס הקלק לפתיחת התפריט. כפי שתשים בוודאי לב, שם הסגנון מסומן, לאיתות שהוא מוכן ומזומן להקלדת שם סגנון כדי לקפוץ אליו. הקלד heading 1. וורד איקס לא עוזרת לך בהצעות, אתה חייב להקליד את השם במלואו. אם הקלדת אותו, סגנון heading 1 מסומן. כעת, הדעת נותנת שבלחיצה על ריטרן או אנטר תוכל לעבור לסגנון זה, לא? לא! לחיצה על ריטרן או טאב תביא לחזרה לסגנון הרגיל. השיטה לעשות זאת היא ללחוץ קודם על שיפט ואחר כך על ריטרן. למה? כובע.

דוגמה שנייה, בצע את הניסוי הבא: פתח את חלונית הפלטות. פתח בתוכה את פלטת פונט. בעוד עיניך ממוקדות בשורת הסגנון והפונט, פתח את פלטת יישור וריווח. שמת לב איך השמות קופצים שם מצד לצד לשניונת? אתה יכול "לשגע" ככה כל פלטה שם. לא חובבני? א.ר.

העניין הוֵא לא אידיאולגיה, אלה הבדל עצום בחוויות המשתמש. תוכנות טבעיות משתמשות באלמנטי מנשק משתמש טבעיים, ופועלות באופן צפוי, כפי שמשתמש ממוצע מצפה מהן לפעול. לעומת זאת כשאתה מריץ תוכנות ב–X11 הדבר היחיד שמזכיר מק בהם הוא החלון שבו הם נמצאות ֹ- כל דבר אחר רחוק מלהיות "מקי". כשאני משתמש באופן אופיס, יש לי תחושה של עבודה בווירטואל פיסי... -- NirSoffer 2004-06-02 13:46:35

last edited 2004-06-02 14:00:57 by line133-141